איזון משאבים בין צדדים על פי חוק יחסי ממון, לרבות חלוקת חובות אשר שני הצדדים היו מודעים להם:
 
1. חלוקת דירת המגורים: הלכה היא כי משנרכש נכס משותף ונרשם בפנקסי המקרקעין ככזה, אין חשיבות למקור כספי הרכישה של כל אחד מהצדדים בנכס, שכן, כל תשלום שניתן ע"י מי מהצדדים לרכישת הדירה נעשה במודעות לעובדה כי  הנכס ירשם במשותף ולפיכך מהווה כמתנה לצד האחר.

2. דירה אשר ניתנה בירושה: סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון מונה את הנכסים אשר לא יחולקו בשעת גירושין, לרבות אלו שהיו לאחד הצדדים טרום הנישואין, או נכס שקיבל במתנה / בירושה בתקופת הנישואין. 
הצד התובע שיתוף בנכס זה מחויב לשכנע כי הכוונות היו לשיתוף בין הצדדים. היה ולא יעלה בידו לשכנע – אזי לא יחולק הנכס.

3. הלוואות שנטלו הצדדים: דיני המשפחה מחייבים אחריות הדדית לחובות המשפחה הן בתקופות הנישואים והן בשעת גירושין. ההנחה הכללית הינה שכל ההוצאות הכלכליות וההתחייבויות הפיננסיות במהלך הנישואין הינם פרי תרומה משותפת לניהול חיי המשפחה והבית.