בני זוג יהודים המתחתנים כדת משה וישראל, הינם מחויבים זה לזו על גבי שטר הכתובה שהינו חוזה משפטי לכל עניין ודבר: הבעל מתחייב במהלך כל תקופת הנשואים לספק לרעייתו "שארה, כסותה ועונתה": מזונות, ביגוד, הנעלה וקורת גג, קיום יחסי אישות ובכלל זה אחזקת רכב, טיפוח אישי, בילויים וצרכים רפואיים. כאשר הבעל אינו מספק את צרכי האישה, הינה זכאית בחוק לתבוע דמי מזונות בבית המשפט. 

דמי מזונות אישה
דמי מזונות אישה נועדו לאפשר לאשה להמשיך באורח חייה הקודם באחת משתי הדרכים הבאות, כאשר לזכותה האפשרות לבחור ברמה הגבוהה מבינהן:
• רמת החיים תחת קורת הגג המשותפת לבני הזוג דמי מזונות אישה בהתאם למצב הכלכלי של הגבר ורמת החיים בה הורגלה האישה לחיות טרם הגירושין.
• רמת החיים בבית הורי האישה

דמי מזונות אישה בהתאם לרמת החיים בה הורגלה לחיות בבית הוריה טרם נישואי הזוג.
דמי מזונות אישה מתבססים על העיקרון המשפטי הקובע כי "עולה עימו ואינה יורדת עימו", הווה אומר כי גם אם רמת חיי הזוג ירדה במהלך חייהם המשותפים, תהא זכאית האישה לשיעור דמי מזונות גבוהים בהתאם לרמת החיים אליה הורגלה בבית הוריה. 
היה ומצבו הכלכלי של הבעל טוב יותר משל הורי האישה, אזי תזכה האישה לדמי מזונות גבוהים "לפי עושרו" או "לפי כבודו". 
דינים אלו מסויגים במקרים בהם הגבר אינו עובד בעקבות מחלה או כל סיבה שאינה תלויה בו ולכן לא יחויב בפרנסת אישתו במסגרת העקרון שעליו לפרנס עצמו תחילה "לפרנסה עמו".
דמי מזונות אישה משולמים רק משלב הגשת תביעת מזונות אישה ולא ניתן לחייב בגינם על תקופות קודמות, אלא אם הוחלט אחרת ע"י שני בני הזוג עצמם. בסיום תהליך הגירושים ועם קבלת הגט, פוסקת מחויבות הגבר במזונות אישתו, קרי גרושתו.  

אי תשלום דמי מזונות אישה
בית הדין הרבני קובע מס' תנאים בהם יכול הגבר לדרוש אי תשלום מזונות אישה ובראשם:
-אישה בוגדת: "זינתה תחת בעלה"
-אישה מורדת
-אישה עובדת: ההלכה פוטרת את הנשים מעבודה. היה והאישה עובדת, תהא משכורתה כדמי המזונות שלה, כנאמר "צאי כי מעשה ידייך למזונותיך".

משמורת ילדים והסדרי ראייה
בני הזוג המעוניינים להתגרש עליהם לקבל החלטות שאינן פשוטות לאף אחד מהצדדים, כאשר אחת הסוגיות המרכזיות הנה משמורת הקטינים וכן חלוקת ימי הסדרי הראיה. 
באותם מקרים בהם ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמות בנוגע להסדרי ראיה וכן משמורת הקטינים, לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות ושיקול הדעת לקבוע את זהות ההורה המשמורן כמו גם קביעת הסדרי ראיה . 

הסדרי ראיה - מה אומר החוק?
• על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתנת לאם, במרבית הפעמים, המשמורת על ילדיה הקטנים. החלטה זו נקבעת  לפי חזקת הגיל הרך,  הקובעת כי לאם יש חזקה על הילדים הקטנים.
• טובת הילד גורסת כי אין להפריד בין הילד הקטן לבין אחיו הגדולים יותר. 
ולכן, בדרך כלל, מקבלת האם חזקה גם על הילדים שכבר מלאו להם שש שנים.
• לפי הנוהל התקין, רשאי האב לקחת את ילדיו הקטנים, עד גיל שנתיים וחצי,  פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע, בימים קבועים ובשעות קבועות, למשך שלוש עד ארבע שעות ברציפות. כאשר הילדים גדלים, רשאי האב לקחת אותם אף ללינה וכמובן בכל סוף שבוע שני ובמחצית מימי החגים והחופשות.
• מרבית ההורים הגרושים רואים בהסדרי הראיה שקבע בית המשפט המלצה בלבד והם מקבלים בהבנה שינויים המקובלים על ידי שני ההורים.
• כאשר ההורים מגיעים להסדרי ראיה בהסכמה, עליהם להביא את ההסכם החתום לבית המשפט ולהעניק לו תוקף משפטי.

אם לא יגיעו ההורים להסכמה באשר להסדרי הראיה, יקבע בית המשפט הסדרי ראיה. 
המגמה של רשויות המשפט ואנשי המקצוע היא לקבוע הסדרי ראיה מתוך התחשבות בצורכי ההורים ובהסכמה.
באפשרות בית המשפט לענייני משפחה להיעזר בגורמים מקצועיים שיערכו חוות דעת מקצועיות אשר יסייעו להגיע להחלטה בנוגע לזהות ההורה המשמורן ובהם: עובדות סוציאליות, בדיקת מסוגלות הורית ועוד. 
במקרים בהם הקטין בוגר דיו לתת חוות דעתו והעדפתו האמיתית, יזמן בית המשפט את הילד במטרה להתרשם ממנו באופן אישי.
הסדרי ראיה הם בין הגורמים המרכזיים שעליהם נסבים דיונים רבים בין ההורים המתגרשים. 
למרות חזקת הגיל הרך, נראה כי בעשור האחרון מתעוררת מגמת שינוי בפסיקות המשפט ובחברה הישראלית בכלל במסגרתו האב זוכה לתפקיד מרכזי ומעורב יותר מבעבר בחיי ילדיו הקטינים, זאת לצד שינויים במעמד האישה בימינו, כאשר נשים רבות עסוקות בפיתוח קריירה מחוץ לבית ומבקשות להרחיב את שעות המפגש בין האב לילדים. 
דוגמאות לכך ניתן לראות במסגרת קביעת משמורת משותפת והסדרי ראיה נרחבים.