חישוב גובה מזונות קטין במקרה שלא הוכחו צרכיו:
לפי הדין כל אב חייב במזונות ילדיו הקטינים עד שיגיעו לגיל בגרות, לגיל שמונה עשרה, כאשר אדם חייב במזונות ילדו - על פי הדין האישי החל עליו, משכך, אב יהודי חייב במזונות ילדו על פי הדין העברי. 
כאשר מדובר בצרכים הכרחיים, צרכים שאי אפשר להתקיים בלעדיהם כמו  מזון, הלבשה, הנעלה, מדור, חינוך וצרכים רפואיים, אזי אין הבדל בין אב עני או עשיר, אב עובד או מובטל: צרכיו הבסיסיים של הקטין אינם נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב. 
החוק קובע כי חובת האב לפרנס ולקיים את ילדיו קודמת לזכותו לקיים את עצמו. 
לפיכך, תשלום מזונות ילדים שאינם לצרכים הכרחיים, כגון שיעורי העשרה, שיעורים פרטיים, בילויים, מתנות ועוד,  הינם "מדין צדקה" וחובתם חלה על שני ההורים בכדי לשמור על רמת החיים בה הורגלו לחיות טרם גירושי הוריהם. 
בית המשפט מתחשב במספר נתונים כאשר הוא מחליט על גובה דמי המזונות ובהם: רמת ההשתכרות של האב בפועל, כושר ההשתכרות של האב, רמת החיים שאליה הורגל הילד כאשר אביו ואימו היו נשואים, גיל הילד, רמת ההשתכרות של האם וצרכים מיוחדים כמו  צרכים רפואיים ועוד.

הוכחת התביעה: חשוב להדגיש כי גם במקרה בו ניתנה הוכחה לנחיצות כל הצרכים שנרשמו בתביעת המזונות, בתי המשפט נוהגים לפסוק דמי מזונות קטין תוך הפעלת שיקול דעת ועריכת שקלול לצרכים ההולמים לילד. 
היה ולא הומצאו בפני השופט ראיות מספקות לנחיצות צרכי הילד, החוק קובע דמי מזונות בס"כ 1,300 ש"ח עבור צרכיו ההכרחיים, להוציא הוצאות מדור וחינוך.  
תשלום מזונות ילדים הינו צמוד מדד והינם ניתנים לשינוי בעקבות שינוי רמת חיים, פרנסה וכד' - בכל שלב בו יחל שינוי מהותי בנסיבות, רשאי האב, או האם, לפנות לבית המשפט ולבקש דיון חדש לקביעת דמי המזונות לילד. 

הוצאות מדור ואחזקת מדור: סעיף מרכזי בכל תשלום מזונות ילדים הוא התשלום עבור מדור, הדאגה למקום מגורים לילדים: הפסיקה העמידה את שיעור השתתפות אב בהוצאות מדור והחזקתו בגין ילד אחד בהיקף של 1/3 מההוצאות. 
במקרה של שכירות, יש להבטיח כי תשלום המדור יהיה עבור תקופה ארוכה ככל הניתן במטרה למנוע מעברים מיותרים בחיי הילד, אשר לרוב מלווים במשברים ותקופות התאקלמות לא פשוטות. 
בהתאם לזאת, בית המשפט בוחן מהן עלויות המדור המינימאליות אך הסבירות ביותר הן מבחינת איכות הבית והן מבחינת סביבת המגורים וצרכי הילד. 1/3 מעלויות המדור המינימאליות חלות על האב במסגרת צרכים הכרחיים, בכל אזור בו תבחר האם לגור עם הילד, לרבות באזור מבוסס ויוקרתי. החוק בסוגיה זו עושה הבחנה בין מדור "הכרחי" למדור שהוא בגדר מותרות, או "מדין צדקה": ישנם מקרים בהם מוכח כי האב בעל יכולת כלכלית גבוהה המאפשרת חיוב מדור מוגדל מדין צדקה (שתלוי במצבו הכלכלי) ולא צורך חיוני, ואז ישוקלל חלקו ב – 1/3 מהמדור "היקר" בו בחרה האם להתגורר.
הוצאות צהרון: ישנם תיקי גירושין בהם יחושב הצהרון במסגרת צרכים הכרחיים עד גיל 6 וישנם כאלו בהם יחשב כחיוב יחסי. 
קיימת פסיקה הטוענת כי יש להפריד בין הוצאות גן ילדים הנכלל בסעיף "חינוך" לבין הוצאות הצהרון, מטפלת או כל מסגרת אחרת מעבר לשעות החינוך בגן הנכללת בדמי טיפול. מסגרת זו אינה שייכת לסעיף החינוך, אלא מהווה דרך לטפל בילד בשעות שהאם עובדת מעבר לשעות הגן. ולפיכך, ניתן להגדירה במסגרת "דיני צדקה", ועלותה מוטלת באופן יחסי על שני ההורים.

דמי טיפול: כאשר עסקינן בקטין עד גיל 6 "מקטני קטנים" – תהא זכאית האם לקבל "דמי טיפול" שכן הוצאות הטיפול בקטין מהוות חלק ממזונותיו, אשר חלים על האב. 
החוק קובע כי ככל שילד צעיר יותר, שיעור דמי הטיפול יהיה גבוה יותר ויהיו מנת חלקו של האב בלבד, אולם יש להתאימם ליכולות הכלכליות של ההורים.
הותרת מינימום הכרחי לקיום האב: החוק קובע כי יש להותיר לאב החייב במזונות ילדיו מינימום לקיומו האישי. 
ניתן לראות פס"ד אשר פסקו לאב פחות מ – 2000 ₪ לקיומו בתנאי סף מינימאליים לקיום חומרי של אדם בישראל (בדומה לקצבת הבטחת הכנסה של בטוח לאומי). 
אולם בפועל, מעדיף בית המשפט לפסוק באופן ענייני כל מקרה לגופו אודות שעור הסכום המינימאלי לו זקוק לאב בכדי להתקיים ולו בדוחק.
הוצאות החזקת דירת הורי האם כאשר הינה מתגוררת עמם יחד עם הילד הקטין: במקרים בהם האם עורכת הסכם עם הוריה במסגרתו הינה משלמת להם שכ"ד בגין מגוריה המשותפים עימם – יחויב האב ב – 1/3 מעליות אלו במסגרת צרכי מדור.